הקשבה ליולדת היא המפתח להצלחה בהנקה טובה ורגועה 

כשנכנסתי בבוקר לחדר הנקה והתארגנתי ,היא בדיוק נכנסה. מלווה באחות מהתינוקיה ,האחות אחזה מזרק עם קולוסטרום, בצבע בננה בוהק, כזה שחברות התמ"ל (תחליף חלב) רק יכולות לפנטז עליו בחלומות הכי פרועים.

היא מרעיבה אותה ,הילדה לא אכלה כבר 7 שעות, אתן חושבות שמזרק עם cc  3 יספיק להזין אותה בשלב הזה.

כמובן שאף אחת לא חשבה שהכמות הזאת תספיק להשביע את הקטנה שחגגה כבר 24 שעות באור הפלורסנטים. אבל מה זה חשוב, המילים כבר נזרקו לאוויר, ישר אל שק רגשות האשם של היולדת הטרייה.

מדובר ביולדת שסחטה בהנחיית אחת היועצות קצת קולוסטרום כדי להעיר את התינוקת הישנונית. החדר שהיה עמוס ביולדות ודל במגישות עזרה לא סייע למצב, והיא הצליחה לחמוק עם המזרק החוצה. היא לא שיערה שתואשם בהרעבה. הרי חייבת להבין מבלי שהונחתה איך מתי וכמה להאכיל.

סימנתי לאחות שמכאן אמשיך לטפל, היולדת התיישבה בינתיים. היא נראתה לי זרה, לא שמעתי אותה מדברת, לא ידעתי אם מבינה עברית. המראה האקזוטי שלה בשילוב השתיקה והבהלה בעיניה הטעו אותי . שאלתי את האחות לידי אם היא דוברת אנגלית, ואז קיבלתי שטיפה קולנית "אנגלית? למה מה אני נראית לך? אני מדברת עברית, וואלה יופי".

איזה באסה, להתחיל ככה על רגל שמאל , מצד שני האתגר...לפעמים זה מניע יותר מהכל, לנסות לפצח את הבלתי אפשרי.

ניגשתי והתיישבתי מולה, גייסתי את ה"מבט" הכי מרגיע.

נו טוב, אז כנראה יהיה לנו יותר קל, תחשבי שהיינו צריכות עכשיו עוד לשבור ת'שיניים עם אנגלית, זה בטוח לא היה עוזר.

היא חייכה.

התינוקת נימנמה בידיים שלה, לא נראה היה שהדרמה שהתחוללה מעל לראשה הטרידה את מנוחתה.

נצטרך לתת לה את הקולוסטרום שסחטת , נשתמש בטכניקה של האכלת אצבע אמרתי אבל לא הצלחתי לסיים כי באותה שניה היא התנפלה עלי כמו חתולה תוקפנית אחרי המלטה.

"נראה לך שאת דוחפת אצבע לפה שלה, השיטה הזאת לא מוצאת חן בעיני. קודם גם ניסו להאכיל אותה ככה , והיא כמעט נחנקה, אני רוצה שהיא תינק מהשד ,מה הבעייה אני לא מבינה, מה זה כל השיטות המוזרות האלה?"

כמה דקות של שיחה והכל התברר.

היא ישבה וחיכתה הרבה זמן בחדר ההנקה עד שמישהי ניגשה אליה. היא קיבלה הנחיה לסחוט קולוסטרום כדי להעיר את הישנונית, הצליחה לסחוט כחצי מזרק , היועצת שניסתה לתת לתינוקת את הקולוסטרום גרמה לקטנה לרפלקס הקאה, האמא היתה בטוחה שהתינוקת נחנקת והפסיקה את הפרוצדורה באחת. נסיונות האכלה בכפית זכו גם הן להתנגדות בדמות יריקה של הקטנה בקשת .

אף אחד לא טרח להסביר לה על שיטת ההאכלה הזאת, איך היא עובדת, קצת הסבר על מה שקורה ולמה כל כך חשוב לפרוץ את מעגל השינה הזה. הרי עם קצת הרגעה והתנסות אישית שעוזרת להבין קצת יותר, החרדה פוחתת, ושיתוף הפעולה עולה בהתאמה.

הסברתי לה על האכלת אצבע , הראיתי לה בחדר תינוקות נוספים שניזונים באותה שיטה. כשקיבלתי את הסכמתה עשינו את זה לאט תוך כדי שאני מסבירה כל שלב ושלב. התינוקת ינקה את הקולוסטרום במרץ מהאצבע שלי, ופקחה את עיניה .

 זה השלב אמרתי לחבר אותה לשד, עכשיו יש לנו פרטנרית להנקה.

הסברתי קצת על האחיזה, על החיבור ,על ישיבה נכונה שלה והופ חיברתי את השתיים.

השארתי אותה להניק והמשכתי ליולדת הבאה.

אחרי כחצי שעה הסתכלתי עליה, היא היתה כל כך שונה . רגועה, נינוחה, לא חשדנית, לא תוקפנית.

התיישבתי לידה. נו.... שאלתי איך ההרגשה?

היא חייכה , אני לא מבינה מה הבעיה זה כל מה שרציתי. הם חושבים שאני אמורה לדעת לבד, וזאת פעם ראשונה שלי ...

אני יודעת אמרתי, תשאלי כל מה שלא יודעת או מבינה זאת זכותך המלאה וזה הכי טבעי אל תתביישי, אל תרגישי לא נוח.

לפני שקמתי היא עוד הספיקה לספר לי כמה פיסות רכילות עסיסיות על המשפחה של בעלה. זה היה הסימן עבורי, שרוחות המלחמה חלפו, דגל לבן הונף, ידעתי שמכאן זה יהיה תלוי רק בה, וכנראה שגם יסתדר.

 היא היתה כל כך שבעת רצון, ותפקדה בטבעיות כאילו הניקה תמיד.

ההקשבה, הפוקוס שקבלה, ההרגשה שגם היא חשובה ואינה רק אובייקט שמואשם בהרעבה, עזרו לה להרגיש שוב משמעותית ולשתף פעולה. תשומת הלב לפרטים אלה היא שעזרה בהבנת המקרה, לא הטכניקה והנסיון שאולי חיוניים אבל אין בהם טעם כאשר אינם מלווים בהקשבה של ממש.